ידיעה חדשותית בה ג'ף בזוס (כן, ההוא מאמזון) צייץ בטוויטר הודעה משותפת לו ולמקנזי, אשתו, כי הם עומדים להתגרש צדה את עיני. פתאום כולם מסביב החלו לתהות מה יהיה הסכם הגירושים שלהם. במדינת וושינגטון, בדומה לחוק יחסי ממון הנהוג בישראל, אם בני הזוג לא ערכו הסכם ממון ביניהם, ייאלצו לחלק ת כל הונם שווה בשווה.
זהו לא התקדים היחיד למוטיב השיתוף הדיגיטלי. דמויות בולטות בפסיפס העולמי משתפות את כולם כל הזמן: הנסיך הארי צייץ על אירוסיו בטוויטר, ומארק צוקרברג הודיע על חתונתו לפריסילה צ'ן, איך לא, בפייסבוק – וקיבל חצי מיליון לייקים תוך דקות ספורות.
בעולם בו מידע נע בדיגיטל מהר מאי פעם, והיד קלה על המקלדת – היכן בעצם עובר הגבול? היכן, בתוך הבלאגן המסודר הזה, נכנס עולם המשפט ובאופן ספציפי בתי המשפט לדיני משפחה? אנסה לבדוק כאן את השימוש של העולם הדיגיטלי על שלל הפלטפורמות המיוחדות שלו כפי שמשתקף ומשפיע על תחומים שונים בבתי משפט לענייני משפחה.
לשון הרע בדיגיטל – עידן הפגיעה בפרטיות
השופט ריבלין קבע: "האינטרנט הוא "כיכר העיר" החדשה שהכול שותפים לה. המדיום החדש – המרחב הווירטואלי – מצוי בכל ופתוח לכל. הכלים שהוא מציע מאפשרים קבלת מידע והעברתו, והשמעתן של דעות עצמיות….ייחודן של התגוביות (הטוקבקים) הוא באלמוניותן…מדובר אפוא באמצעי נגיש, מידי, נטול גבולות גיאוגרפיים ותכופות נטול סינון ועריכה". בתחילת 2013 אנו עדים לפסקי דין ראשונים הפוסקים נזיקין לאחד מבני הזוג בתביעות לשון הרע המתבצעות ברשתות החברתיות, כלומר בגין השמצות של אחד מבני הזוג. חוק לשון הרע לא צפה את העידן הטכנולוגי מבחינה משפטית והאתגר בפניו עמדו בתי המשפט היה להתאים עצמם לטכנולוגיה הזו ולהשכיל להשתמש בה באופן נכון.
תוך שש שנים הוכפלו אומדני התביעות ואף הסכומים שנפסקו בגינם עולים באופן ישיר. מחד גיסא האנונימיות מהווה גורם מרכזי במרחב הווירטואלי, מאידך גיסא אנו חיים בעידן המסתמן כעידן חיסול האנונימיות.
לאינטרנט כוח משמעותי לבטל את האנונימיות של מי שהופך לחלק ממאגר המידע העצום שהוא מהווה. כיום, קיימת גישה המונית למידע אישי ורגיש על הפרט, ואין קושי לחדור אל נפשו, פעילותו הדיגיטלית, מיקומו, תחומי עניינו, דעותיו ואף שיחותיו של היחיד.
תקדימים משפטיים הנוגעים ללשון הרע בדיגיטל
בעת שתבע אב משמורת משותפת על בנותיו, טענה אשתו כי נוהג הוא לפרסם תמונות של הבנות המשותפות שלהם ב"פייסבוק" ומוסיף כיתובים המטילים דופי ביכולותיה ההוריות של האם. עוד מציגה שם האם כי בתגובות לפוסט מכפישות אותה אמו ואחותו של האב. בית המשפט קבע בהחלטתו בענין: "התנהלות מעין זו המבטאת ביתר שאת העדר הכלה כלפי הנתבעת, אֵם הקטינים, ניסיון להלבין פניה ולהשחיר דמותה, וודאי אינה הולמת הסדר של משמורת משותפת". שימו לב, עצם העלאת הפוסט והתמונות בפייסבוק כפי שהובאו לתוך אולם המשפט- שללו את משמורתו המשותפת של האב והכריעו נגדו.
בפסק דין אחר חויבה אישה לשלם לגרוש שלה פיצוי נזיקי בסך 50,000 ₪ בגין פרסום בדף הפייסבוק האישי שלה, לפיו בעלה משלם עבור יחסים אינטימיים עם זונות.
בבית משפט לענייני משפחה בבאר שבע חויב הנתבע לשלם לגרושתו פיצוי נזיקי בסך 37,000 ₪ בשל פרסומים פוגעניים בדף הפייסבוק שלה, כגון: "כלבה", "פרוצה", "חתיכת פח אשפה". פסק הדין מנתח את ממד הפייסבוק ומתייחס לפלטפורמה זו, תוך יישום חוק לשון הרע על הסוגיה: "תוכנת השיתוף ברשת החברתית, לא זו בלבד שהופכת את מחשבותיו של הפרט לנחלת הכלל, אלא יוצרת מציאות אינטראקטיבית, דינמית, שבו הכלל מוזמן לחוות דעתו לגבי הכתוב, לשתף בו אנשים נוספים ואף ליצור שיח לגבי הכתוב. נגישות הרשת החברתית, אפשרויות השיתוף המתוחכמות, העדרן של מגבלות כניסה לחלק מן הפרופילים של המשתמשים, האפשרות לראות את כל המוצג בפרופיל של המשתמש שלא הגביל את הכניסה ל"דף" שלו, מהוות יסוד להגדרת הפרסום באמצעות הרשת החברתית כפרסום עפ"י לשון חוק איסור לשון הרע".
מכאן, נראה כי בתי משפט לענייני משפחה נוהגים כיום לתת משקל לראיות המובאות מתוך הרשתות החברתיות ואלו יכולות להשפיע ולקבל ביטוי בפסיקה הסופית. המדיות החברתיות השונות, וכלל המרחב האינטרנטי, מהווים פלטפורמה מרכזית ביותר לשיתוף מידע להמונים – ועלינו האחריות לבחור בחוכמה, ובעת ידיעת החוק, איזה מידע ברצוננו, וכדאי לנו, לשתף בה. אני ממליצה כי בעת הסכסוך להיזהר מלהשמיץ את הצד הנגדי בכל פלטפורמה שיתופית ולשמור על פרופיל נמוך. כל הסתה, השמצה, התנכלות תובא לבית המשפט על ידי הצד השני ותילקח בחשבון.
*אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
