זוג הורים לשלושה ילדים, אשר התגרש לפני יותר משבע שנים, ניהל מלחמות רבות בבתי המשפט ובתחנות המשטרה על גבם של הקטינים. תלונות שהגישה האם להתעללות מינית בבנות נסגרו מחוסר ראיות. שלושת הקטינים מסרבים להיות בקשר עם אביהם. האב אשר נלחם על מפגשים עמם במשך 7 שנים הגיש תביעה נזיקית לפיצויים כנגד האם המסיתה בגין ניכור הורי על סך של מיליון שקלים. בית משפט לענייני משפחה זיכה אותו ב-80,000 ₪. לאחר ערעור לבית המשפט המחוזי זכה האב במרץ 2022 בסכום של 400,000 ₪.
האב הגיש תביעת משמורת על שלושת ילדיו, תביעה להפסקת תשלום מזונות בשל ניכור הורי והסתה של האם וכן תביעה נזיקית לפצותו על סכום של מיליון ₪ על הניכור ההורי ממנו סובל.
האם התלוננה במשך השנים על תקיפות מיניות בשתי בנותיה. עברה דירות בישובים שונים אף ללא הסכמת בית המשפט. המשפחה נשלחה לטיפולים רבים, מרכזי קשר ועל אף כל אלו הילדים הביעו סירוב עז להיות בקשר עם האב.
לאחר 7 שנות הידיינות בבתי משפט קבע בית המשפט כי הנתק המוחלט שנוצר בין הילדים לאב נוצר בעיקר עקב הסתת האם את הקטינים כלפיו. נקבע בפסק הדין: " לאורך כל ההליך פעלה האם בכל דרך למניעת הקשר בין האב לשלושת הקטינים וזאת באמצעות בקשות חוזרות ונשנות לצווי הגנה, צווי מניעה ועקירת הקטינים מבית מגוריהם".
בית המשפט לא קיבל את טענת האם לפגיעה מינית. נטען שהאם שתלה במוחם של הקטינים טענות קשות ונעדרות יסוד כנגד אביהם. הקטינים אימצו את הנרטיב של אימם באופן המוחק כל רגש כלפי האב. נפסק גם כי האם עשתה כל מאמץ על מנת לטרפד את ההליך הטיפולי. בית המשפט קבע כי בשלב זה לאחר 7 שנות טיפולים והליכים משפטיים מרובים הילדים שחוקים מאוד ומוטב לחדול מכל ניסיון לחידוש הקשר.
חשוב לציין כי בית המשפט מצא כי גם לאב תרומה ממשית לניכור ההורי וללאי הצלחת הטיפול בשל סירובו לקבל תיאום הורי והדרכה הורית. ובמיוחד בשל הגשת תביעת הנזיקין על סך מיליון ₪ נגד האם כאשר היו בתקופת ההשהיה וכן הואשם בחוסר עקביותו בשיתוף פעולה.
בנוגע לתביעת המשמורת, שהגיש האב- זו נדחתה. בית המשפט קבע כי לא ניתן להעביר לאב את הילדים שמסרבים להיות עמו בקשר- כי לא יהיה זה לטובתם. אך הוסיף כי אין להסיק מכך, בשום אופן כי האם צדקה או ניצחה ורק הילדים הם אלו שהפסידו.
בנוגע לתביעה הנזיקית, נפסקו לאב 80,000 ₪ בשל הניכור ההורי וזאת כי האם הפרה חובה חקוקה, ראשית כי מנעה קשר בין האב לילדיו והפרה את החובה של כל הורה לשמור על קשר עם ההורה השני מכוח חוק הכשרות. שני, כי האם הפרה את החובה לשמור על טובת הקטין בכך שהוציאה את הקטינים לחו"ל מספר פעמים בניגוד להחלטות שיפוטיות. שלישית, כי לא הגיעה למחצית המפגשים שנקבעו במרכז הקשר והאב הגיע לכולם. האם גם הואשמה בעוולת הרשלנות כי סיכלה את ההליך הטיפולי ומנעה קשר בין האב לילדיו וזה גרם לו נזק וצער רב.
בנוגע לתביעת המזונות, נקבע כי האב פטור ממזונות שניים משלושת ילדיו בשל כך שחלקה של האם ביצירת הניכור משמעותי יותר מחלקו של האב. בשל נתק של שבע שנים שלא ניתן עוד לשקמו ולאחר שמוצו כל הליכי הטיפול- נמצא שלא יהיה זה צודק שהאב ימשיך לשלם את מלוא דמי המזונות. נקבע שאם הקשר עם הילדה הקטנה לא יחודש גם מזונותיה יבוטלו בהמשך.
האב הגיש ערעור על פסק דין זה.
האב טען כי לא יתכן כי אין עוד דרך לסייע בחידוש הקשר בינו לבין הקטינים וכן שלא יעלה על הדעת שאם מסיתה המואשמת בניכור הורי תזכה להישאר אם משמורנית ללא פיקוח וללא כל סנקציה. טען כי עדיף להוציא את הקטינות ממשמורת אמן למסגרת חוץ ביתית (פנימייה). האם טענה על כך כי הצעת האב להוציא את הבנות לפנימייה היא מזעזעת ולכן הוא לא ראוי כלל לחידוש קשר. כמו כן טענה כי מעולם לא היה בעל ראוי ולא אב ראוי לילדיו.
הערעור התקבל בחלקו על ידי השופטת גאולה לוין מביהמ"ש המחוזי באר שבע.
השופטת לוין קבעה כי האם אשמה בניכור הורי וכי הנתק המוחלט בין האב לבין הקטינים נוצר בעיקר עקב הסתת האם את הקטינים כלפיו. נקבע בנוסף כי להסתה הרגשית שהובילה להתנכרות לאב התווספו גם מעשי התרסה ישירה על אפוטרופסות האב: האם קיבלה החלטות רבות בלי שיתוף האב כגון שינוי מקום המגורים, קביעת מסגרות לימוד, השמת הבן בפנימייה והוצאת הקטינים מהארץ.
האב נלחם במשך שנים על שיקום הקשר עם ילדיו והיה מוכן לכל הליך אבחוני ולכל מרכז טיפולי, ברם האם לא נתנה לילדים את "ברכת הדרך". נהפוך הוא. היא העמיקה את השבר בהתמדה עד שהביאה לנתק מוחלט. נקבע כי האב נלחם על קיום מפגשים ושיקום הקשר בזירה המשפטית והטיפולית במשך 7 שנים בעוד האם מפרה שוב ושוב החלטות שיפוטיות ומבטלת את מעמדו של האב כהורה.
פיצויי הנזיקין שנקבעו לאב ואשר עמדו על 80,000 ₪ שונו ל- 400,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט על סך של 15,000 ₪.
פסק דין זה בעייתי כי קובע מחד גיסא כי האם היא המסיתה והגורם הראשי לסבל האב והילדים. מאידך גיסא האם נשארת כמשמורנית הנכונה ביותר לטובת הילדים והאב מואשם בתרומתו לניכור על ידי אי שיתוף פעולה שלו עם הגורמים המטפלים.
במקרים של סרבנות קשר כדאי להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה.
