פסיקת המזונות "החדשה" השולטת בכיפת בתי המשפט בשנים האחרונות בעקבות פסק דין מהפכני של העליון, אשר השפעותיו מרחיקות לכת.
במשך שנים רבות פסיקת המזונות היתה לטובת הנשים ואף נקבעה לעיתים קרובות על רף גבוה. תלונות רבות של גברים, אשר שילמו מזונות גבוהים ואשר לדעתם היו בלתי הוגנים ו/או בלתי שוויוניים, אלו חלחלו והביאו בסופו של יום לפסק הדין שהינו בין המשמעותיים ביותר שנפסקו בעשורים האחרונים.
פסק הדין קבע כי כאשר שני ההורים חולקים זמני שהות פיזיים שוויוניים, אזי שניהם יחויבו במזונות ילדיהם, בגילאי 6-15 שנים כאשר חלוקת החיוב הכספי ביניהם, תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות.
משמעויות הפסיקה
מעתה ואילך במקרים של משמורת פיזית משותפת שוויונית, יופחת חיובו של האב בהשוואה לעבר. אפשרי גם מצב בו הורים ש"שקולים" מבחינה כלכלית, קרי, מרוויחים אותו שכר, יישאו כל אחד במזונותיו הוא, ובעצם לא יתבצע תשלום מזונות כלשהוא.
מבחינת המדור, אם בעבר האב שילם את המדור ואת הוצאות המדור באופן אבסולוטי, מעתה תחת זמני שהות שוויוניים ושוויון כלכלי, כל אחד יישא בהוצאות ביתו הוא. מעתה יהיו שני בתים ואם הצדדים מרוויחים אותו סכום, כל צד יישא בעול אחזקת ביתו הוא וכן בעול הוצאות ביתו, כאשר הילדים שוהים עמו.
בית המשפט מתייחס גם להוצאות שאינן תלויות שהות- למשל הוצאות חינוך כמו צהרון, בגדים לחורף, שיעורי עזר, חוגים, שיעורי נהיגה, נסיעה לפולין וכדומה. לשם כך ייקבע "הורה מרכז" אשר ירכז את ההוצאות הללו וההורה השני ישיב לו מחצית הסכום. לחילופין ייפתח חשבון משותף לצרכים ולהוצאות שאינן תלויות שהות לשם יפקידו שני הצדדים את הסכומים האמורים.
בכל הנוגע למשמורת משותפת (לכל הדעות, אידאה מדהימה) המצריכה היערכות לא פשוטה, נדרשת נכונות מצד שני ההורים והידברות טובה ביניהם. לרוב, הדבר אומר מגורים קרובים וחדר מאובזר לכל ילד בכל בית. יש הורים שאפילו משאירים בית משותף והם אלו שמתחלפים, אבל זה באמת מתאים לזוגות מיוחדים ((nesting) .
בעניין זמני השהות, במידה וזמני השהות שווים אצל שני ההורים, כל צד צפוי לשאת בהוצאות "בעין" של ביתו, כלומר – הוצאות תלויות שהות, דוגמת שכ"ד, חשמל, מים, אוכל כאשר הילד נמצא באותו הבית.
אם זמני השהות אינם שווים והילדים שוהים יותר ימים עם האם, למשל, ישלם האב על זמן "טיפולי" זה בכספו.
פסק דין זה עורר מהומה עם יציאתו לעולם. אבות אשר נקבעו להם סכומי מזונות גבוהים על ילדיהם בפסקי דין קודמים, רצו להפחית את גובה המזונות בהליך שנקרא "שינוי נסיבות". בית המשפט קבע כי הפסיקה היא מעתה ואילך ואינה רטרואקטיבית כדי לא להציף את בתי המשפט לענייני משפחה. אך ישנם שופטים שחשים כי אין זה נכון ולעתים מאפשרים את פתיחת "תיבת הפנדורה" הזו שוב. אין אחידות בפסיקה ומדי פעם אנו עדות אף לפסיקות סותרות, אשר מערערות את יציבות בית המשפט.
לאלו נוסף אלמנט ההכנסות. כאשר ההכנסות דומות והשהות שווה אין בעצם תשלום מזונות, אך מה קורה כאשר ההכנסות אינן שוות? פסקי דין אחרונים מלמדים כיצד לחשב את פערי ההכנסות מול זמני השהות ועורכי דין רק יכולים לנחש מה יהיה הסכום הסופי בשל שיקול הדעת הרחב שיש לשופט בכל מקרה לגופו. מכאן ניתן לקבוע שהוצאות בלתי תלויות שהות ישולמו ביחס שאינו חצי חצי אלא שהאב ישלם, למשל, 70% והאם 30%.
אלמנט אחר המובא בחשבון הוא צרכי הילד. בית המשפט קובע מה הם צרכי הילד באופן גורף איכשהו. בפסקי דין אחרונים נקבע שצרכיו של ילד ללא מדור עומדים על 1,700 ₪ וזוהי נקודת המוצא בקביעת ובחישוב מזונות. ואני תמהה האם צרכיו של ילד שחי ברמת אביב זהים לצרכיו של ילד שגדל בקרית שמונה, למשל.
שאלה נוספת היא מה יקרה במצב בו האם מרוויחה פי שניים מהאב, האם עליה לשלם לאב מזונות? הנה לפנינו ניסיון חברתי, יותר ממשפטי, לתת מענה לשוויון מגדרי באוכלוסייה. ברם אני שואלת את עצמי האם אנו כבר חיים בעולם שוויוני מבחינת ההזדמנויות בעולם העבודה? שוויון במשכורות? בדרגי ניהול? בקידום נשים במקומות עבודה?
נקודה חשובה נוספת היא שפסק הדין "שותק" לגבי הגילאים מתחת לגיל 6. שם הפסיקה נותרה (לפחות, בינתיים) כפי שהייתה קודם לכן. כלומר, חיוב אבסולוטי של האב במזונות ילדיו ללא קשר לזמני שהות הילדים אצלו וללא קשר לפערי ההכנסות בינו לבין האם.
זוהי דוגמה לחקיקה שיפוטית בחברה הישראלית אשר נושקת מדיני הדת לצד ערכי הדמוקרטיה והשוויון – שכן פסיקה מאוד אמיצה זו מנסה להשיק לערכי השוויון המגדרי.
עם זאת, אין להתעלם מכך שפסיקה זו עלולה גם לפגוע בנשים חלשות במדינה, שכן היא עדיין לא השכילה לתת חיזוק ומשענת לאימהות עובדות בחברה שאמנם חפצה בשוויון – אך זה עדיין לא מיושם בה.
יהיה מעניין לבדוק האם זהו שינוי משפטי שיביא לשינוי חברתי או האם זהו שינוי שנדרש מלמטה, מארגוני הגברים שפעלו בשטח ונלחמו על פסיקה מסוג זה.
*אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
