על פי הדין העברי, בעל שמוכיח שאשתו בגדה בו יוכל לנשל אותה מהרכוש המשותף, והיא תיוותר רק עם מה שנותר מהנדוניה שלה. לעומת זאת אם הבעל הוא הבוגד – הוא לא מפסיד כלום. כיף, לא?
עד העת האחרונה שלטה בכיפת בתי המשפט "הלכת בבלי". בסיפור זה אשת טייס שנתפסה בבגידה סולקה מדירת המגורים המשותפת לה ולבעלה על ידי בית הדין הרבני הגדול (1994). התקופה- ימי אהרון ברק בעליון וחקיקת חוק כבוד האדם וחירותו. עתירה שהוגשה לעליון בשבתו כבג"צ על ידה לביטול פסק הדין הרבני התקבלה שם נקבע כי פסיקתו של בית הדין הרבני נפסלת והאישה תזכה בחצי הדירה לצד בעלה. החלטה זו הוציאה לרחובות מאות אלפי חרדים מזועזעים מכך שהעליון ביטל פסיקה של הרבני.
הפסיקה – רכוש ורגש בנפרד
בעקבות פסק דין זה נקבע כי בני זוג שבגדו ונתפסו בבגידה, לא ישלמו על כך באיבוד זכותם ברכוש או בחלק מהרכוש. חוק יחסי ממון אינו מייחס חשיבות לשאלה מי הגורם לפירוק הנישואין, ואינו "מעניש" צד שבגד על ידי פגיעה בזכויותיו הרכושיות. קרי, אין קשר בין "אשם", בגידה או רכוש. רכוש ורגש בנפרד.
אלא מה? ימינו ימים בהם פוליטיקה מנסה לחדור למשפט ולהצר ולצמצם את גבולות בג"צ. והנה מאמציה של שרת המשפטים איילת שקד לשריין שופטי עליון שמרניים- נשא פרי.
ראשיתו של פסק הדין הוא בזוג שהיה נשוי כשלושים שנה. ב-2013 תבע הבעל גירושין ברבני האזורי וכרך את ענייני הרכוש בתביעתו. תביעתו התבססה על מספר עילות: ראשית, אישה מורדת שלא מקיימת עמו יחסי מין. שנית, אישה נואפת עם אחר. ושלישית, אישה שלא דואגת לניקיון הבית ולארוחות.
בעקבות טענות הבעל חייב אותה בית הדין להתגרש ומשהתעקשה לסיים את העניין הרכושי לפני שתיאות לתת גט, הורה בית הדין הרבני האזורי על מעצרה ועל פיטורי בא כוחה וחיובו בהוצאות אישיות בסך 15,000 שקל. בלחץ בית המשפט נתנה האישה הסכמתה לגט. בית הדין הרבני האזורי קבע כי דירת המגורים אשר מקימה חזקת שיתוף ספציפי תתחלק בין בני הזוג. הבעל ערער לבית הדין הרבני הגדול שנתן פסיקתו: מכיוון שבגדה- לא תקבל כלום.
בסוף 2018, עתרה האישה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ על פסיקת בית הדין הרבני הגדול, ששלל ממנה את חלקה ברכוש, בעקבות בגידתה בבעלה. בית המשפט העליון בדעת רוב קבע כי האישה שבגדה בבעלה אכן תפסיד את חלקה בבית המשותף. דעת הרוב היא של השופטים השמרניים שטיין ומינץ, ממינוייה של השרה שקד.
השופט יצחק עמית בדעת מיעוט מזהיר בפסק הדין מכך שקצרה הדרך לתופעה של הבאת ראיות על מעשי בגידה וניאוף של מי מבני הזוג במסגרת סכסוכים בענייני רכוש, סוגיה שתגרום לנסיגה של אלפי שנים בעולם המשפט.
שופטי דעת הרוב קבעו כי אין להתערב בפסיקת בית הדין הרבני הגדול. טיעוניו של השופט שטיין מבוססים על עיקרון הניטרליות ועיקרון האוטונומיה שבין הערכאות. ומתרץ זאת השופט, במילים פשוטות, כי בגידת האישה ושלילת זכותה עקב כך מרכושה אינם עניין של עונש או אשמה אלא החלטה עניינית של בית הדין ואל לו לבית המשפט העליון להתערב מפאת עקרון הניטרליות והאוטונומיה???!!
לאחר שנים רבות בהן בית הדין הדתי חויב לפעול כמו בית המשפט האזרחי בענייני רכוש, פתאום אין חשיבות להחלת הדין הדתי על ענייני רכוש – ואין בכך חריגה מסמכות?
עורך הדין שייצג את האישה ר הגיש בקשה לדיון נוסף לבית המשפט העליון והנשיאה חיות קבלה בקשה זו וקבעה דיון חוזר במותב של תשעה שופטים.
ואני רק מקווה שהשפיות תחזור לשלוט כאן, במהרה.
*אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
