האופציה של שימוש בזרע של נפטר לאחר המוות מעלה שאלות מורכבות מתחומי המשפט, הרפואה, הפילוסופיה, הדת וכמובן שאלות מתחום כבוד האדם וכבוד המת, לאור רצונו של אדם ורצון בני משפחתו ליצירת דור המשך וליצירת משפחה בדמותו. ההכרעה בשאלות לא פשוטות אלו משתנה ממקרה למקרה ומאדם לאדם ואין ספק כי בכל פעם מחדש היא מצליחה להעלות דיונים מרתקים הנוגעים בעולם הערכים האנושי, אמות המידה המוסריות שלנו ואהבת האדם.
בחור בן 38 ביקש להקפיא את זרעו. בעת חתימתו על כרטיס "שומר זרע" סימן את המשפט שבו נקבע: "השימוש בזרעי ייעשה רק לפי הוראותי בכתב, ואם אמות איני מאשר להשתמש בזרעי ויהיה על מכון הזרע להפשירו לאלתר". לאחר שנה חלה במחלת סרטן סופנית ונפטר.
לאחר מותו, תבעו הוריו את מכון הזרע ואת המדינה בבקשם להשתמש בזרע בנם ובתרומת ביצית על מנת להוליד ילד באמצעות פונדקאית ולהעביר את הילד שייוולד לאימוץ לידי אחות המנוח, שהינה בת 45 וחשוכת ילדים.
בית המשפט בחן את הסוגיה לאור מקרים ותקדימים אחרים. באחד המקרים, ביקשה אישה להשתמש בזרעו של אדם לאחר מותו. בית המשפט התיר לה ואיפשר זאת בשל רצון הנפטר והסכמתו המפורשת להביא ילד לעולם.
במקרה אחר ביקשה אם המנוח לשאוב זרעו של בנה אשר נהרג במהלך שירותו הצבאי ולהפרות אישה שלא הכיר בחייו. היועמ"ש התנגד לכך ברם בית המשפט התיר את ההפרייה וקבע כי מצא שרצון האם עומד בקנה אחד עם רצונו "המשוער" של בנה החייל שנפטר.
במקרה נוסף שהגיע עד לביהמ"ש העליון, נקבע לבסוף שאם לנפטר היתה בת זוג קבועה והוא לא נתן ביטוי מפורש לחוסר רצונו בדבר המשכיות- או אז קיימת חזקה שניתנת לסתירה כי היה רצון "משוער" להמשכיות. אולם רק בת הזוג, היא ולא אדם אחר, רשאית לעשות שימוש בזרע הנפטר.
במקרה שלפנינו ההורים טענו שרצונו של בנם המנוח לא יכול להיות מוכח מתוך כרטיס "שומר זרע" וסימון המשפט המבטל את האפשרות לעשות שימוש בזרעו נעשה באופן אוטומטי בלי שבנם הבין את משמעות הסימון, וזאת אף בשל הסרת גידול ממאיר מראשו.
אחותו מספרת בעדות נוקבת ומצמררת כיצד קבעו היא ואחיה שהיא תגדל את ילדם. האחות מספרת לבית המשפט כי כשאחיה כבר הבין כי לא יחיה עוד זמן רב, נהג להזכיר לה כל הזמן את הזרע המוקפא. גם אמו העידה שהנפטר דיבר אתה על נכדים ממנו ועל הזיכרון שמשאיר בעולם הזה. עדה נוספת היתה מנהלת מועדון שהעסיקה את המנוח ב-15 השנה האחרונות לחייו אשר העידה על רצונו הכביר בילדים ועל חלומו לגדל ילד ששמו יהיה אורי.י.
השופטת, בצעד אמיץ ולא פשוט, קבעה במקרה דנן כי שוכנעה מהעדויות שהובאו בפניה כי רצונו המשוער של המנוח וכוונתו, שלא כמו בטופס עליו חתם ואף בניגוד לו, היו להתיר שימוש בזרעו על מנת להביא צאצאים אחרי מותו. היא פותחת את פסק דינה בשיר "עקרה" של רחל המשוררת: "בן לו היה לי! ילד קטן, שחור תלתלים ונבון…".
אין ספק שפסק הדין המרגש הזה, לאור הנושא המורכב, היה מטלטל. אולם עדיין איני חושבת כי שימוש בזרע אדם לאחר מותו יוכל להתאפשר ללא הסכמה מודעת של האדם ואף ציווי מפורש שלו לעשות כן. עלינו להבין כי במקרה זה בית המשפט איפשר שימוש בזרעו של האדם תוך שנתן פרשנות סותרת למסמך עליו הוא חתם. בית המשפט פעל באנושיות רבה עת השתמש בעדויות המשפחה ועדויות הקרובים למנוח על מנת ליתן פרשנות מרחיבה ולבטל את חתימתו של המנוח על המשפט המורה שלא להשתמש בזרעו לאחר מותו, אולם עלינו להיות זהירים בפרשנותנו את כוונות המנוח לאחר מותו, בייחוד כשהן שונות לגמרי ממה שהותיר המנוח באופן כתוב עבורנו.
*אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
